יום שבת, 28 באפריל 2012

לאן פנינו מועדות?

תחשבו לרגע, צילמתם את ילדכם הקטן בחיוך משובה, את הכלב מקפץ בהנאה בים או את הסבתא בחיוך עם שוקולד מרוח על הפנים. פעם מי היה רואה את התמונות שצילמתם? אתם, המשפחה הקרובה, החברים או במקרה קיצוני, השכנים שישבו אתכם בגינה ו"הכרחתם" אותם לראות את יקירכם.

 אפליקציית צילום חדשה הגיעה למחוזותינו "אינסטגרם", אפליקציה ורשת חברתית שהופכת את כולנו לצלמים מפורסמים ומוכשרים, האפליקציה הופכת את צילומכם ליצירת אומנות ממש, או מינימום לתמונה ששווה אלף לייקים.
אינסטגרם מאפשרת לצלם תמונות באמצעי טכני מושלם, היא כוללת אפקטים מגוונים, קונטרסט גבוה, שחור לבן, מסגרת נגטיב ועוד, אבל מה שהופך את אינסטגרם מעוד אפליקציה טכנית לטיפול בתמונות, לתופעת רשת גורפת היא יכולת השיתוף. הממשק עם הפייסבוק וטוויטר מושלם, אפשר לעקוב אחרי התמונות שהחברים מעלים ולבנות רשת חברים חדשה סביב צילומי האינסטגרם שהעלתם.

לאן פנינו מועדות? שאלה ששאלתי בתחילה, פנינו ופני יקירינו, תמונות המתעדות רגעים אישים, משפחתיים, זיכרון של רגעים קטנים, יפים ומאושרים ועתה הפכו לרשת חברתית שכל אחד יכול לצפות, להתרשם ולהגיב בלייק.
עד כמה צריך לחדור לפרטיות האדם? לרגעים הקטנים שלו? לאוכל שהוא אוכל? כמה עלינו לתעד ולהפיץ לכל "חברינו" המרושתים?

בכתבה שכתב רענן שקד ב-7 ימים בשבת  הוא מספר על ניסיונותיו וחוויותיו מהרשת החברתית החדשה ואף הוא תוהה האם גם הוא צריך עוד רשת חברתית על הראש?

ואני תוהה האם זו עוד רשת חברתית או ממש כבר חדירה לפרטיות האדם. אני מודעת לכך שמי שמפרסם ברשת החברתית עושה זאת מרצון ומאוד שמח לקבל לייק על התמונה של הילד שפרסם או שקיעה יפה שהצליח לתעד, אבל עד כמה עלינו להרחיק לכת, תמונות ילדינו מופצות לכל עבר ועוברות בתוך הרשת החברתית שמיליונים יכולים לראות ולהגיב, מה הצורך בכך? למה לא להשאיר את הרגעים היפים והאישים קרוב ללבנו, למשפחתנו, מדוע כל אלפי "חברנו" ברשת צריכים לצפות בתמונות הפרטיות, אני לא חושבת שאני צריכה לראות את כל "סיפור חייהם" של האנשים ברשת, את המאכלים האהובים שהם צילמו הבגדים המיוחדים והחיות המדהימות והם לא צריכים לראות את שלי.
לדעתי יש גבול ויש צורך לעצור בגבולות הטעם הטוב, להשאיר קצת מעט מהפרטיות קרוב אלינו, ללבנו ותמונות פרטיות להראות רק למי שמכיר אותנו ויגיב באמת, באהבה ובאמפתיה ולא בלייק סתמי.

אני מודה שלא השתמשתי באפליקציה זו ואולי אם אתנסה גם אני אתמכר לרשת זו, אך בעתיד הקרוב אין לי כל רצון להוריד חינם את האפליקציה ולשתף את תמונותיי הפרטיות.
סליחה למי שרצה לראות מה אכלתי אתמול בערב...
מי שבכל זאת מעוניין להתנסות באינסטגרם לחצו ותהנו: http://iapps.co.il/node/2886

יום שבת, 21 באפריל 2012

ילדים דיגיטלים

אני פותחת בסיפור אישי שחוויתי אתמול, ערב שבת.
ישבנו בסלון אני ושלושת ילדי, אני צפיתי בטלוויזיה ובעלי היה עם חברו בחדר, גבר בשנות הארבעים לחייו.
כאשר הם יצאו מהחדר פנה אלי חברו ואמר לי "תראי את הילדים שלך, זה פשוט לא יאמן" לא הבנתי מה קרה והתבוננתי סביבי, בני הבכור שיחק במחשב הנייד, בני השני שיחק באייפון ובתי הקטנה בת ה-5 שיחקה באייפד, כל אחד היה שקוע במשחקו, דבר לא עניין אותם והחבר פנה אלי ולבעלי ואמר" בתקופתנו היינו יושבים כולם יחד ומשוחחים, משחקים ביחד ותראו את הילדים שלכם, לא מדברים בינהם,כל אחד במוצר הדיגיטלי שלו ללא שום תקשורת" ונפרד לשלום.

מחשבות רבות רצו במוחי באותו ערב, לאן הגענו? עד כמה העולם הדיגיטלי חדר לחיינו? איפה העולם הישן, המסורתי בו ישבנו כל המשפחה, שוחחנו ושיחקנו משחקי קופסא, האם ההתקדמות הטכנולוגית לא פוגעת בחיי המשפחה?

אני יודעת שאני מקצינה ויש לנו תקשורת נהדרת עם ילדינו, אנו משתדלים לדבר איתם לשמוע מה קורה בחייהם וזה לא קל להוציא מהם הכל, אבל עד כמה התרחקנו מהעולם הישן?
אני חושבת שתפקידנו כהורים לשים גבולות גם בעולם הדיגיטלי, להעביר לילדים מסר שהעולם החדש הוא נפלא ויש בו "אוצרות טכנולוגים" רבים, אך לא לשכוח את העולם הישן, למצוא זמן, לשבת עם ילדינו, להקשיב לרחשי ליבם, להכיר להם את משחקי הקופסא הישנים והטובים ולתת להם את הבחירה לשלב בין שני העולמות ואז נרוויח את ילדינו...



יום שני, 16 באפריל 2012

משקפי העתיד - חיים דיגיטליים מבעד לזכוכית.

שמונה וחצי בערב, חדשות ערוץ 10, שוב אני צופה בכתבה בנושא משקפי העתיד שחברת גוגל מפתחת.
ניכר כי נושא זה מעניין עד מאוד את כותבי החדשות אם פעמיים בשבועיים,הם משדרים כתבה בנושא.

מסתבר שכבר בחודש יוני הקרוב יצא אב טיפוס, אחד מבן שישה, שפיתחה חברת אפסון, משקפים שעליהם אפליקציות שונות בתחומים רבים שייקלו מאוד על חיינו, הדגם של חברת גוגל היותר מפותח יצא בעוד שנתיים.

לא חשבתי לכתוב שוב בבלוג על הנושא, אך שאלות שהועלו ע"י המראיין ואחד ממפתחי המשקפים הובילו אותי לחשוב שוב על רעיון מעניין זה.
" מה זה יעשה לכושר הריכוז?"
"מה זה יעשה ללימודים? איך ילד ילמד כשיש דבר כזה על העיניים?" 
והשאלה שמאד הטרידה גם אותי, עוד בכתבה הראשונה: "האם בכלל ילד צריך ללכת לבית הספר?"(מתוך הכתבה בחדשות ערוץ 10).

העולם שלנו הולך ומתפתח מבחינה טכנולוגית ואנו הופכים ליצורים דיגיטליים, החיים האמיתים והחיים הדיגיטליים מתמזגים, מערכת החינוך צריכה להבין ולהפנים שהעולם משתנה, הילדים שמגיעים לכותלי בית הספר שונים מילדי העבר ויש צורך לשנות את כל המערכת מבפנים, את תפיסת המורים לגבי התקשוב, להכין אותם לחיים הדיגיטליים, להבין שבעתיד הקרוב, יבוא היום והילדים יגיעו לבתי הספר עם משקפיים שישקפו להם הכל ותפקיד המורה יהיה שונה ואחר.
עלינו כאנשי חינוך להתחיל "להתכונן" ליום זה כי הוא יגיע וכולי תקווה שהוא לא יפתיע...












יום שישי, 6 באפריל 2012

"מבט לעתיד"...

ערב חג הפסח, אני מאמינה שכולם עסוקים, בישולים אחרונים, מתנות וסידורים ואני יושבת ומעלעלת בעיתון הבוקר של "ידיעות אחרונות " והכותרת " לגגל בעיניים" מסבה את עיני.

כאשר צפיתי אתמול בחדשות ערוץ 10 בכתבה הקשורה לנושא, ניסיתי להבין לעומק את משמעות הדברים ועכשיו כשאני קוראת את הכתבה בעיתון, אני נפעמת מהקצב המהיר של התפתחות הטכנולוגיה בימינו.

"אחד הפרויקטים המסקרנים ביותר של גוגל בשנים האחרונות הוא project glass ( "פרויקט זכוכית"). מדובר למעשה במשקפיים שידעו לעשות את רוב הדברים שהיום אנחנו עושים עם הסמארטפון: לקבל ולשלוח אס-אם-אסים ודואר אלקטרוני, לדבר בטלפון, להציג תזכורות ואפילו לנווט באמצעות ג'י-פי-אס. והכל-ישר מול העיניים"


לאור קריאת הכתבה והצפייה בה בחדשות, אני מנסה להבין האם התפתחות זו יכולה אף להשפיע על מערכת החינוך? הילדים של היום כבר הרבה יותר חכמים מאתנו המבוגרים בתחומים רבים ובעתיד תחשבו ,אם לכל ילד יהיו " משקפים חכמים" כיצד יראה העתיד? במהלך השיעור התשובות יהיו מול עיניהם של הילדים ללא צורך לחשוב ,לטרוח ולהתאמץ.

ניתן לראות בכתבה המצורפת כיצד הילדים חושבים על הפיתוח החדש ויתרונותיו "אפשר להעתיק במבחנים" , "איזה מגניב" ,הילד אומר זאת בחיוך והנאה מרובה, אני מבינה כמובן את גודל ההמצאה וחשיבותה לעולם המתקדם שלנו, אין ספק שמחשב על קצה האף שיעזור לנו להתמצא בסביבה יכול רק להועיל, אך בל נשכח שבסופו של דבר, כל פיתוח או המצאה חדשה מעולים ככל שיהיו,תמיד מגיעים לידי הילדים וצריך לעקוב היטב ולבחון שהשימוש הוא יעיל ולא פוגע.

חג פסח שמח לכולם ולא לשכוח ,עלינו להפעיל תמיד שיקול דעת...
ממני שרית ברוקס 




הכתבה מתוך מהדורת החדשות של ערוץ 10, שודרה בתאריך 5.4.2012

יום ראשון, 1 באפריל 2012

שילוב המחשב בגן הילדים

מזה כ- 16 שנה אני מחנכת ילדים בגיל הרך, בשנים האחרונות אני צופה מעט בחשש בשינוי שחל בתרבות היומיומית של הילדים בגן, מבחינת הצורך העז והשימוש היומיומי שלהם במחשב.

שנים רבות היו הילדים מצפים בכל יום להגיע לגן על מנת לשחק במשחקים הסוציודרמטים.
פינות המשפחה, הרופא והקוביות היו הפינות המבוקשות ביותר בזמן הפעילות והילדים היו רבים על התור להיכנס לתוכן.

כיום פינות אלו אינן מבוקשות כלל, התורים הארוכים המשתרכים ליד המחשבים והמריבות היומיומיות להגיע למשחקי המחשב גורמים לי לחשוב, האם אבדה התמימות? האם המחשב הוא התחליף לפינות הגן המסורתיות? שילוב המחשב בגילאי הגן, האם זה טוב או רע? האם זוהי דרך חדשה ושונה לקדם ילדים או האם זה פוגע בהתפתחותם החברתית?
אני תוהה האם זוהי המציאות החדשה ועלינו לקבלה ולנסות להפיק את המיטב ממנה.

כולנו יודעים שהילדים היום הרבה יותר מפותחים טכנולוגית מבעבר, בלחיצת מקש אחד הם מגיעים לכל המשחקים והאתרים הרצויים ואף יודעים דברים רבים יותר מהמבוגרים.
משחקי המחשב מטפחים כישורי חשיבה גבוהים ויכולות התפיסה של הילדים גבוהות בהרבה מבעבר ועל כך אין עוררין.
הקשרים החברתיים שנוצרים כיום הם שונים, הכל דרך משחקי המחשב, אני צופה בהנאתם המרובה של הילדים כשהם רואים את חבריהם משחקים במחשב, מתלהבים ביחד איתם ואף נותנים להם עצות ומקווה שמציאות חדשה זו אכן טובה ותועיל ולא תפגע בהתפתחותם החברתית.

אין לי תשובות לכאו או לכאן וכמו שאני תמיד אומרת ימים יגידו ואז נדע האם המחשב תרם או הזיק לילדי הגן.