"הניסיון איננו מה קורה לאדם, אלא מה שהאדם עושה עם מה שקורה לו"
אלדוס לאונרד האקסלי (26 ביולי 22 - 1894 בנובמבר 1963).
חודשים רבים עברו מהיום הראשון בו ישבתי וחשבתי "מה לעזאזל אני יכולה לכתוב בבלוג הזה?" את מי זה בכלל יעניין מה אני כותבת, על מה אני חושבת? שבתות שלמות עברו בחיפושים אחרי נושאים מעניינים לכתיבה, ימי ראשון עברו בשיטוטים בלתי נפסקים אחר כתבות מעניינות בעיתונים ובאינטרנט בנושא התקשוב. לא אשקר, כל משפחתי הייתה שותפה פעילה בכתיבת הבלוג, לא היה יום שעבר שלא שיגעתי את אחד מבני משפחתי אם מצאו משהו מעניין בעיתון, באינטרנט, בחדשות וכשסיימתי לכתוב את הפוסט, הושבתי בכל פעם מחדש את בעלי וילדי שיקשיבו לדברי ויחוו את דעתם.
לדעתי הם הראשונים שמאושרים שכתיבת הבלוג הגיעה לסיומה, סוף סוף אניח להם...
ועכשיו ברצינות... כתיבת בלוג היא לא דבר של מה בכך, האדם הכותב צריך לדעת להתבטא היטב בכתב, לנמק היטב את דבריו, להסיק מסקנות ממקורות מידע שקרא, כתיבת בלוג איננה פשוטה.
גם כשהתחלתי את הכתיבה והעליתי את החששות הרבות שהיו לי לא תיארתי לעצמי עד כמה המשימה איננה קלה, היא גוזלת זמן רב מחיי היומיום במטרה למצוא את הדברים הנכונים והמעניינים אותם רציתי להעלות בכתב, אך מנגד זאת הייתה אחת מההתנסויות המעניינות והחוויתיות שעשיתי בחיי, העלאת מחשבות, תובנות מהלימודים בקורסים, מהקריאה היומיומית תרמו לי מאוד להתפתחותי האישית, הכתיבה החלה להשתחרר בתוכי והמילים זרמו אל תוך המחשב בהנאה רבה.
אחד הדברים שמאוד תיסכלו אותי, הייתה הידיעה שאף אחד אינו קורא את מה שכתבתי, הרי אני משקיעה מדי שבוע שעות על גבי שעות בכתיבת הפוסטים ואין מענה - היום שבו קיבלתי תגובה מאחד הסטודנטים בקורס הניהול היה היום המאושר בחיי - סוף סוף מישהו קורא את דברי ומגיב, שמחתי מאוד וכתבתי לו בחזרה ובזה זה נגמר!
לא קל לכתוב בידיעה שאין מענה ורק בסוף הקורס אחת המרצות תקרא את דברך ותחליט על הציון המתאים, הרי היא לא בהכרח יודעת את הזמן הרב שהשקעת, את הטיוטות הרבות שהשלכת ואת המאמצים הרבים שחשבת על מנת לכתוב את המילים הנכונות.
ולמרות הכל... אינני מתחרטת לרגע על כתיבת הבלוג, ההנאה מהכתיבה עולה על הקשיים, ההתנסות הייתה חוויתית ונכונה ושמחה אני על כך ומי יודע אולי בהמשך חיי אפתח בלוג חדש משלי שבו יהיו לי קוראים רבים שיקראו ויאהבו את מה שאכתוב, כמו שאני אוהבת לסיים את דברי, ימים יגידו...
