" הנוער הצופה והלומד" זהו שמה של כתבה שהתפרסמה היום בעיתון " ידיעות אחרונות" בעמודים המרכזיים. הכתבה מתארת את מצב בני הנוער בישראל לעומת בני הנוער במדינות שונות בעולם, מסתבר שבני הנוער בישראל "זכו" במקום הראשון בשעות גלישה באינטרנט- מעל 4 שעות יומיות ובמקום השני בשעות צפייה בטלוויזיה- מעל 4 שעות יומיות.
ד"ר יוסי הראל-פיש, ראש תוכנית המחקר הבינלאומי על בריאותם ורווחתם של בני הנוער וחוקר ראשי בארץ של ארגון הבריאות העולמי, טוען " שהעובדה ששליש מילדי ישראל מבלים את רוב שעות הפנאי שלהם בזירה האינטרנטית הלא מפוקחת, הרוויה בפיתוים ובתכנים פוגעים, צריכה לעורר דאגה רבה בקרב אנשי המקצוע וההורים".
נכון, אילו ממצאים לא קלים לשמוע שילדינו מבלים את מרבית זמנם, בעיקר עכשיו בימי החופש הגדול, מול מסכי המחשב והטלוויזיה, הילדים גולשים שעות באינטרנט והתקשורת בינינו ההורים לילדים התמעטה מאוד, הילדים ממעטים לצאת מהבית והם מתקשרים עם חבריהם דרך מסכי המחשב, המשחקים שהיו מוכרים לנו בעבר הם אינם המשחקים שילדינו משחקים היום, המציאות השתנתה וההורים חייבים להבין זאת, גם אם נראה שהילדים מול המחשב כול היום ולא עושים כלום, זה לא נכון, מבחינת הילדים הם משחקים עם חבריהם, הם מתקשרים רק שדרך התקשורת שונה.
השבוע נעמדתי ערב אחד מאחורי בני הבכור כדי לראות במה הוא משחק עם חבריו (כמובן שקיבלתי את רשותו), מסתבר שהם משחקים במשחקי רשת שכולם יכולים להתחבר אליהם , גם ילדים מארצות שונות, בני שיחק עם ילד מגרמניה וחברים מהארץ, במקביל, הוא שוחח עם חבריו באייפד בנוגע למשחק שהם משחקים בו זמנית, אני מודה, הייתי המומה, אילו הם המשחקים שמשחקים היום ושמעתי בקולם את ההתלהבות מהמשחק והבנתי שזוהי המציאות ועלינו לקבלה.
בנוסף טוען ד"ר יוסי הראל-פיש "האוכלוסייה הבוגרת אינה בקיאה או מיומנת דיה ברזי המבוך האינטרנטי, על מעלותיו וסכנותיו, מכאן שהיכולת שלנו לפקח, מחד ולאפשר גלישה אחראית ובטוחה מאידך, נחלשת - ככל שהטכנולוגיות הזמינות לבני הנוער באינטרנט הולכות וגדלות".
אני בהחלט תומכת ומצדיקה את טענותיו של ד"ר יוסי הראל- פיש, אנחנו ההורים ( מהגרים דיגיטלים) של בני הנוער שהם ילדים דיגיטלים, , אנו לא מכירים ולא נחשפים לכול מה שילדינו "עושים" באינטרנט ונכון הטכנולוגיות הזמינות הולכות ומתקדמות במהרה ובני הנוער הולכים ומתקדמים עם הקידמה, אך אל לנו לעצור אותם בגלל שאנו חוששים מהאי וודאות, נכון, היכולת שלנו לפקח עליהם מעטה, אך אני חושבת שאם אנו כהורים עושים עבודה נכונה בחינוך ילדינו, מסבירים ומלמדים על ערכים בכלל בחיי היומיום ואיך צריכים לנהוג כבני אדם ללא קשר לאינטרנט, מסבירים על הסכנות האורבות להם בכול מקום בכלל ובאינטרנט בפרט, אם נגדל את ילדינו נכון והם ידעו שהם יכולים לסמוך עלינו, להאמין ולבטוח בנו וחלילה בשעת צרה הם תמיד יפנו אלינו, אז לא חשוב כמה שעות שהם יגלשו, יצפו, הם יהיו בוגרים אחראים בזכותם ויחשבו היטב על מעשיהם וכך יתמודדו היטב עם החיים בכלל ועם חיי האינטרנט בפרט.