חיוך עלי על שפתי ואושר גדול התמלא בליבי כאשר קראתי הבוקר את הכתבה "לגעת בצג לגעת בלב" שהתפרסמה ע"י שגיא כהן בעיתון ממון של " ידיעות אחרונות".
הכתבה מתארת את המהפכה הדיגיטלית שמתחוללת היום ,אך לא בבתי ספר רגילים ולא אצל בני הנוער שכולנו כבר מכירים את יכולותיהם הטכנולוגיות המרובות, אלא דווקא אצל ילדים ובני נוער בעלי מוגבלויות ברמות שונות.
מסתבר שהאייפד שנכנס לעולמנו וכבש אותו, הגיע גם לילדים בעלי מוגבלויות שונות וחולל מהפיכה אמיתית ביכולת לטפל בהם ושיפר מאוד את פוטנציאל התקשורת שלהם עם הסביבה. המטפלים מצליחים להגיע לילדים באמצעות אפליקציות שונות, צבעוניות, באמצעות ממשק קל, פשטות, מסך מגע רגיש ומחיר הרבה יותר נגיש.
קיימות כיום 100 אפליקציות שמסיעות לתקשורת תומכת וחליפית בין הילדים למטפלים, הילדים יכולים לדבר באמצעות מנוע דיבור, לבנות משפטים באמצעות כרטיסיות ציורים, אפליקציות שמשמיעות צליל מוזיקלי וגורמות לאור זוהר- מה שמעורר את החושים ומעודד את הילדים לפעולה וכל זאת באמצעות מגע של ילד לעיתים אפילו אקראי.
אני חושבת על כך שבשבועות האחרונים אנו עוסקים רבות, בלימודינו לתואר , בנושא התקשוב הלאומי ועד כמה הוא חשוב לילדינו, נכון, אין לי בכלל ספק שיש צורך לקדם את רעיון התוכנית ולהכניס אותה לבתי הספר כמה שיותר מהר, לחשוף את כל המורים והילדים במדינתנו לתוכנית, לראציונל שעומד מאחוריה ולחשיבות שלה, אך כאשר אני קוראת את הכתבה ורואה עד כמה לילדים המוגבלים יש צורך באייפד ובתגבור התקשוב שלהם, רואה עד כמה הם נתרמים מהטכנולוגיה, משחקים כמו ילדים רגילים, מאושרים, מתקשרים, אני חושבת שבמצב שנוצר אולי עלינו לעצור שניה ולחשוב, למי מהילדים יש יותר צורך בשילוב התקשוב? למי מהילדים זה באמת יעשה שינוי משמעותי באיכות החיים? ואני מבינה שהילדים המוגבלים אינם יכולים לחיות ללא התקדמות הטכנולוגיה, הם זקוקים לאייפדים כמו אוויר לנשימה, והם " חיים" על תרומות בלבד וסיוע מגורמים שונים.
תוכנית התקשוב של ישראל "תקועה" בגלל בעיות תקציב, על מנת שכל בתי הספר יתוקשבו יש צורך בתקציב ענק שלא קיים היום במערכת החינוך ועל כך יש וויכוחים רבים,
ואני מעלה שאלה קשה שאולי תכעיס אנשים רבים, אך חייבת להעלותה: האם לא נכון הדבר שעדיף לעלות לסדר העדיפויות את תקשוב הילדים המוגבלים? לתת להם אייפדים ואביזרים נלווים שעולים כסף רב אך ישדרגו את חייהם, לפני שדרוג בתי הספר הרגילים? כמובן שהרצוי היה שכל ילדי ישראל הבריאים והמוגבלים יתוקשבו כראוי, אך מאחר וכולנו יודעים שזה לא המצוי בשטח, יש צורך לתת קודם לילדים המוגבלים את האפשרות לחיות חיים הרבה יותר קלים, הילדים הבריאים יסתדרו בכל מצב אך לא הם, ועלינו להיות הפה שלהם ולעלות את נושא התקשוב לרמה הלאומית.
אסיים בקטע מתוך המאמר שמתאר את השינוי שעשה האייפד לילדים המוגבלים "האייפד הפך לחלק משגרת יומם של רבים מהילדים במעון. הם משחקים באפליקציות שמיועדות לפעוטות ולא בהכרח לבעלי צרכים מיוחדים, המשלבות מגע, קול, צבעים, אור ותנועה, שמעוררים ודוחפים אותם לפעולה. הפשטות היא המפתח: כשהשימוש במחשב עם עכבר הוא בלתי אפשרי, באייפד, האצבעות של הילד עושות את שלהן, מבחינתו, הקשר בין תנועת האצבע להתרחשות על המסך הוא ישיר וטבעי".
כשקוראים את הכתבה מבינים את הצורך לקום ולהשמיע את קולם של אלו שאינם יכולים לדבר...
מצורף סרטון המתאר את תרומת התקשוב לילדים מוגבלים ומראה את מגוון הפתרונות הטכנולוגיים שעוזרים לילדים ו"מעשירים" את חייהם.
הכתבה מתארת את המהפכה הדיגיטלית שמתחוללת היום ,אך לא בבתי ספר רגילים ולא אצל בני הנוער שכולנו כבר מכירים את יכולותיהם הטכנולוגיות המרובות, אלא דווקא אצל ילדים ובני נוער בעלי מוגבלויות ברמות שונות.
מסתבר שהאייפד שנכנס לעולמנו וכבש אותו, הגיע גם לילדים בעלי מוגבלויות שונות וחולל מהפיכה אמיתית ביכולת לטפל בהם ושיפר מאוד את פוטנציאל התקשורת שלהם עם הסביבה. המטפלים מצליחים להגיע לילדים באמצעות אפליקציות שונות, צבעוניות, באמצעות ממשק קל, פשטות, מסך מגע רגיש ומחיר הרבה יותר נגיש.
קיימות כיום 100 אפליקציות שמסיעות לתקשורת תומכת וחליפית בין הילדים למטפלים, הילדים יכולים לדבר באמצעות מנוע דיבור, לבנות משפטים באמצעות כרטיסיות ציורים, אפליקציות שמשמיעות צליל מוזיקלי וגורמות לאור זוהר- מה שמעורר את החושים ומעודד את הילדים לפעולה וכל זאת באמצעות מגע של ילד לעיתים אפילו אקראי.
אני חושבת על כך שבשבועות האחרונים אנו עוסקים רבות, בלימודינו לתואר , בנושא התקשוב הלאומי ועד כמה הוא חשוב לילדינו, נכון, אין לי בכלל ספק שיש צורך לקדם את רעיון התוכנית ולהכניס אותה לבתי הספר כמה שיותר מהר, לחשוף את כל המורים והילדים במדינתנו לתוכנית, לראציונל שעומד מאחוריה ולחשיבות שלה, אך כאשר אני קוראת את הכתבה ורואה עד כמה לילדים המוגבלים יש צורך באייפד ובתגבור התקשוב שלהם, רואה עד כמה הם נתרמים מהטכנולוגיה, משחקים כמו ילדים רגילים, מאושרים, מתקשרים, אני חושבת שבמצב שנוצר אולי עלינו לעצור שניה ולחשוב, למי מהילדים יש יותר צורך בשילוב התקשוב? למי מהילדים זה באמת יעשה שינוי משמעותי באיכות החיים? ואני מבינה שהילדים המוגבלים אינם יכולים לחיות ללא התקדמות הטכנולוגיה, הם זקוקים לאייפדים כמו אוויר לנשימה, והם " חיים" על תרומות בלבד וסיוע מגורמים שונים.
תוכנית התקשוב של ישראל "תקועה" בגלל בעיות תקציב, על מנת שכל בתי הספר יתוקשבו יש צורך בתקציב ענק שלא קיים היום במערכת החינוך ועל כך יש וויכוחים רבים,
ואני מעלה שאלה קשה שאולי תכעיס אנשים רבים, אך חייבת להעלותה: האם לא נכון הדבר שעדיף לעלות לסדר העדיפויות את תקשוב הילדים המוגבלים? לתת להם אייפדים ואביזרים נלווים שעולים כסף רב אך ישדרגו את חייהם, לפני שדרוג בתי הספר הרגילים? כמובן שהרצוי היה שכל ילדי ישראל הבריאים והמוגבלים יתוקשבו כראוי, אך מאחר וכולנו יודעים שזה לא המצוי בשטח, יש צורך לתת קודם לילדים המוגבלים את האפשרות לחיות חיים הרבה יותר קלים, הילדים הבריאים יסתדרו בכל מצב אך לא הם, ועלינו להיות הפה שלהם ולעלות את נושא התקשוב לרמה הלאומית.
אסיים בקטע מתוך המאמר שמתאר את השינוי שעשה האייפד לילדים המוגבלים "האייפד הפך לחלק משגרת יומם של רבים מהילדים במעון. הם משחקים באפליקציות שמיועדות לפעוטות ולא בהכרח לבעלי צרכים מיוחדים, המשלבות מגע, קול, צבעים, אור ותנועה, שמעוררים ודוחפים אותם לפעולה. הפשטות היא המפתח: כשהשימוש במחשב עם עכבר הוא בלתי אפשרי, באייפד, האצבעות של הילד עושות את שלהן, מבחינתו, הקשר בין תנועת האצבע להתרחשות על המסך הוא ישיר וטבעי".
כשקוראים את הכתבה מבינים את הצורך לקום ולהשמיע את קולם של אלו שאינם יכולים לדבר...
מצורף סרטון המתאר את תרומת התקשוב לילדים מוגבלים ומראה את מגוון הפתרונות הטכנולוגיים שעוזרים לילדים ו"מעשירים" את חייהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה